מהו חמץ? כל המכיל את אחד מחמשת מיני דגן: חיטים, שעורים, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. באנגלית:wheat, barley, spelt, rye and oats . ברוסית: פְשְנִיצָה, יְטְצְמִין, פוּלְבַה, רוֹז, גֶרקוּלֶס. בספרדית: טְרִיגוֹ, סְוֶדָה, אָסְפְלֶטָה, סַנְטָנו, אָמֶנָה. בהונגרית: בוז'ה,ערפה, טונקוה בוז'ה, הוידינה, זאְבּ.
כמו כן, כשמופיעים ברשימת הרכיבים הדברים הבאים – המזון מכיל חמץ: 1. "עמילנים" [-סתם, ללא פירוט כגון "עמילן תירס", "עמילן תפוחי אדמה" וכדומה]. 2. "דגנים". 3. "לתת". 4. "דקסטרוזה". 5. "גלוטן".
חמשת הציווים לעניין איסור חמץ בתורה:
א. איסור אכילה – "כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל" (שמות י"ב, ט"ו). היינו באכילת כזית ובמזיד.
ב. איסור הנאה – "ולא יֵאכל חמץ" (שמות י"ג, י"ג). דוגמאות: 1. אסור להאכיל חמץ לבעלי חיים (תרנגולים, כלב, תוכי, דגים). 2. אסור להשתמש בדבק חמץ – דבק שקדים. 3. תמונות נוי המכילות חיטה חנוטה, פסטה. יש להטמין בארון. 4. מניות בחברות המייצרות ויסקי או בירה יש למכור לגוי לפסח (שו"ת מנחת יצחק ח"א).5. בעל חנות מכולת אסור לקבל תשלום בפסח על חמץ שמכר לפני החג, והחמץ קיים (עובדים זרים), משום חילופי חמץ (שו"ע תנ ושו"ת שבט הקהתי ב, קעד). 6. אסור להריח בפסח בפת של גוי להנאה, שמא יבוא לאוכלו (שו"ע תמ"ג, ב ורמ"א). הגר מעל מאפיה של גויים אל יריח בריח הפת בכוונה ליהנות (שו"ת מהרש"ם).
ג. לא יֵראה – "ולא יֵראה לך שאר" (דברים ט"ז, ד). אסור שייראה חמץ השייך לך (שלא התבער ולא נמכר לגוי) בפסח.
ד. לא ימצֵא – "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" (שמות י"ב, י"ט).
- אסור שיהיה חמץ שייך לישראל בפסח, אפילו נמצא בתיק בבוידעם ואפילו במקום העבודה, בשולחן או ארונית השייכים לו. 2. פחי אשפה בבית משותף, כששכנים שאינם שומרי מצוות או גויים מניחים בהם בפסח חמץ, יש לומר גילוי דעת בערב פסח: "אין אנו מעוניינים שחצרנו תזכה לנו בחמץ שיונח בו בפסח" – עצת הגרש"ז אויערבך והגר"ע יוסף זצ"ל. 3. הרואה חמץ במקום ציבורי או במקום הפקר, לא ירימנו אלא על מנת לבערו, אבל על מנת לסלקו לצד שלא יכשלו בו, יש רק להזיזו במקל או ברגל, שאם ירימנו – יזכה בו ויעבור בלא ימצא ( שו"ת הריב"ש ת"א). 4. המתארחים במלון או טסים בחברת טיסה שמגישים חמץ, עליהם להצהיר בדלפק הקבלה שמשלמים רק עבור הלינה ולא עבור ארוחת בוקר או עבור הטיסה, ולא עבור הכבודה.
ה. "תשביתו שאור מבתיכם" (שמות י"ב, ט"ו).
הערה: דיני הכשרת המטבח ומכשיריו, והגעלת הכלים השונים המשמשים להכנה, לבישול, להגשה ולאכילת מזון בפסח, על פי הנהגות הפוסקים לעדות ישראל השונות, מפורטים בספרנו 'הכשרות' – פרק ו: 'מטבח כשר לפסח'.
דוגמאות לחמץ גמור:
סולת, קוסקוס, בורגול, גרנולה, בירה, ויסקי, שקדי מרק, דברי מאפה, מציות קרקרים, וופלות, בייגל וחטיפים מחמשת מיני דגן, שמרי בירה, ביסלי, ממתיקים מלאכותיים (סורביטול, אספרייטים) פרט לסוכרלוז, ויטמין E מקורי, תחליפי קפה, וכן רוב רובם של סוגי הוודקה בעולם ובפרט 'וודקה אבסולוט' – כל אלו הינם חמץ גמור. כמו כן סוכר ענבים – עשוי מדקסטרוזה, היינו, פירוק עמילנים, ועלול להיות חמץ גמור, אלא אם כן מיוצר מעמילן תירס או תפוחי אדמה.
מאידך, 'לציטין' כיום אינו מופק מחיטה אלא רק מסויה ומרכיבי שמן חמניות, ועל כן אינו חמץ אלא כקטניות, וכמובן אינו נצרך בפסח אלא בהכשר למהדרין. עפ"י פרסומי 'העדה החרדית' מזה מספר שנים, כל הכוהל (אלכוהול) הנמכר בבתי המרקחת, כגון לחיטוי וכדומה – אינו עשוי מדגנים.
להלן מצרכי מזון בהכשר 'בד"צ העדה החרדית' שאינם מכילים חמץ כלל כל ימות השנה, ועל כן גם למחמירים שלא להשאיר בביתם בפסח אפילו לא תערובת חמץ – אין שום צורך לזרקם, ולאחר ניקוי חיצוני ניתן לשומרם בארון נעול בפסח. אין צורך למוכרם, ואף אינם נכללים במכירת החמץ – מוכרים אך ורק חמץ!
אבקות אפיה, אגוזים – כל הסוגים, אורז, אינסטנט פודינג – כל הטעמים, במבה, ג'לי, גריסי פנינה [נאמר לי ע"י רבני מחלקת הכשרות בבד"צ העדה החרדית, שבתהליך הקילוף והשיוף של השעורה להפוך ל'גריסי פנינה' בכל השלבים, אין כלל הימצאות של מים], דבש, דגים טריים, דייסת קורנפלור לתינוקות (מיועדת לאלרגיים לגלוטן), חומץ, חרדל, חילבה (גרגרנית), טופי (כל הסוגים), טחינה, יין מיקבי הארץ, מיונז, מרגרינה, סוכר וניל, סילאן, קטשופ, קפה נמס (אבקה, מגורען), קקאו, קצפת רי'ץ, ריבות, שוקולית, שמרים טריים ויבשים, שלגוני קרח, תה. כמובן, כל מוצר שאין עליו כשרות לפסח למהדרין אין צורכים בפסח, גם אם אינו מכיל חמץ!!
כשרות תכשירי האיפור והקוסמטיקה לימות הפסח:
התכשירים וחומרי האיפור המצויים כיום, מעורבים בחומרים כימיים הפגומים בטעמם, ונפסלו לאכילת הכלב. כמו כן, לדעת רבנו תם (תוספות נדה ל"ב ע"א) לא נאמרה "סיכה כשתיה" לעניין חמץ בפסח, ועפ"י פרסומי בד"צ העדה החרדית, כמה שנים, בארץ נעשה שימוש רק באלכוהול סינטטי. עם זאת, הכרעת הרבה מן הפוסקים, שכל חומר, קרם או משחה ששמים אותם בפה או על הידיים, לא ניתן לומר עליהם שנפסלו מאכילת הכלב, שהרי חל לגביהם הכלל של "אחשביה" – דהיינו, בני אדם שמים אותם בפה או על הידיים והם מועשרים בחומרי טעם, דרך הנאה,
כמו כן, למעשה אין הם נפסלים, אפילו לא לאדם, שהרי בלתי נמנע שלא ייבלעו או יבואו במגע עם מאכלים וכלים (ועל כן טעונים אישור משרד הבריאות). על כן הכרעת הפוסקים, שכל הבא במגע עם הפה והידיים – חייב הכשר למהדרין לפסח. בכלל זה: משחות שיניים, מי פה, אודמים וסטיקים ליובש השפתיים.
חברות לייצור מוצרי קוסמטיקה שמוצריהם (אודמים, קרם ידיים) כשרים לפסח תשע"ט:
'רבלון', 'אולטימה', 'הלנה רובנשטיין', 'ג'ד', 'וישי', 'לוריאל', 'לנקום', 'אלמקיאז", 'יוסי ביטון', 'סופטאצ", 'קרליין', 'אסנס', 'פופא'. אבל, המוצרים של החברות דלהלן, נבדקו השנה לקראת הפסח ונמצאו בהם רכיבים האסורים לפסח: 'אסתי לאודר', 'מאק', 'בובי בראון', 'קליניק' – ואסורים לשימוש בפסח!! יש לציין, שכל התכשירים והמשחות העשויים עם ווזלין או אלוורה – אינם מסוגלים להכיל דגנים ועל כן – כולם כשרים לפסח.
תכשיר ה'רקוטן' לטיפול בפצעי הפנים – כשר לפסח מזה שנתיים, כמו כן, חוט דנטלי המצופה ווקס – אסור בפסח.
הכשרת אלמנטים אורטודנטיים – פלטות, גשרים, שומרי מקום, לקראת הפסח:
אין לאכול בהם חמץ חם (עוגיות עם קפה לוהט, פיצה חמה וכדומה) 24 שעות לפני סוף זמן אכילת החמץ, היינו, השנה מבוקר יום חמישי י"ג ניסן שעה – 9:56. גומיות – חובה להחליף, ומאז שהוחלפו אין לאכול או לשתות חמץ בחום ש'היד סולדת בו' – כ-C45 . הכשרה פשוטה ומועילה לכל אלמנט נשלף: לאחר ניקוי יסודי, יש להכניסו לכלי שיש בו תערובת של שליש מים (פושרים) ושני שלישי מלח – לחצי שעה. כן דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, בדומה להכשרת חביות הבולעות מיין נסך. בעלי אלמנטים שאינם נשלפים (קוביות צמודות וגשרים קבועים), בנוסף להנ"ל עליהם להימנע מאכילה ושתיית חם ביותר מכ-C 45 במשך הפסח.
ידיעות מעודכנות לשנת תשע"ט בנוגע לתכשירים ומוצרים שונים:
אחרי בדיקות יסודיות ומקיפות במעבדות, ע"י מומחי כשרות, לא נמצא חמץ כלל ברשימת הדברים הבאים, וניתן להשתמש בהם בפסח בלא הכשר לפסח:
כל סוגי הכלים החד פעמיים, כולל מקרטון עם אלימינציה צבעונית, ניילון נצמד, נייר אלומיניום, נייר סופג, נייר פרגמנט לאפיה ולכיסוי מדפים, כל סוגי המפיונים לשולחן והמנג'טים למאפים, כל סוגי הממחטות הלחות, קיסמי שיניים, תבניות לאפיה חד–פעמיות, פילטרים, מסנני מים, ספריי לגיהוץ, כל סוגי הווזלין והאלוורה (אינם מסוגלים להכיל חמץ – מיד מתפרקים), כל הדאודורנטים מכל חברה (אין שימוש כיום באלכוהול חמץ). מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל הורה בחוה"מ פסח תש"ע, בנוכחותי, לבת שקיבלה במתנה בפסח בושם לגוף ושאלה האם תשליכו או תצניעו, וענה: "השתמשי בו בלא פקפוק, הכל היום כימי וסינטטי".
יש לציין: המוצרים הנ"ל מופיעים על גבי המדפים בהכשרים לפסח, אולי כעדות על פיקוח בזמן האריזה או השיווק ממגע עם חמץ, או מטעמי מסורת העבר. וכבר כתב מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: בהליכות שלמה עמ' ס"ה הערה 14: "מה שיש שנותנים הכשר לפסח על דברים שאין בהם כל חשש חמץ כלל ועיקר, הרי זה כחוכא וטלולא ואין לעשות כן".
1/121