מִכְּלָלֵי 'עירוב חצרות'
* חפץ 'ששָׁבת בבית', דהיינו ששהה בבית בזמן כניסת השבת (ויש אומרים: אף לאחר כניסת השבת), והוּצא לחצר שמותר להוציא אליה חפצים מבית זה – אסור להעבירו לחצר אחרת שאינה מעורבת ב'עירוב חצרות' עם חצר זו. ואם הוּצא לחצר שאסור להוציא אליה חפצים מבית זה – נחלקו הפוסקים אם בחצר זו עצמה מותר לטלטלו למרחק של יותר מארבע אמות.
* חצרות, בין פרטיות ובין משותפות, גגות, בין פרטיים ובין משותפים, ורחובות המוקפים במחיצה, ולהיפך – באופן שדינם כרשות היחיד, מותר לטלטל חפצים מאלו לאלו אף ללא עירוב חצרות.
* דייר בחצר שמת, ובני ביתו התגוררו עמו וממשיכים להתגורר בדירתו – בין אם מת לפני כניסת השבת ובין אם מת לאחריה – אם השתתף בעירוב החצרות, השתתפותה של דירה זו בעירוב אינה בטֵלה. אולם, אם לא השתתף בעירוב, הרי זו דירה עם דיירים שלא השתתפו עבורה בעירוב, המבטלת את כל העירוב. ואם לא נותר איש בדירה, ויורשו לא עבר להתגורר בדירה – הרי זו דירה ללא דיירים, שאם לא השתתפו עבורה בעירוב אינה מבטלת את העירוב. ואף אם מת בשבת, חל העירוב לאחר מותו; ויש אומרים שבאופן זה, לדעת חלק מהראשונים העירוב אינו חל.
אילו חצרות יכולות לערב 'עירוב חצרות' זו עם זו?
* אין בתים או חצרות יכולים לעשות 'עירוב חצרות' אלו עם אלו, אלא כשיש ביניהן פתח הראוי לכניסה וליציאה, או חלון הראוי להעברת חפצים מזו לזו. אך אם שני הבתים פתוחים לחצר שעשו בה עירוב חצרות – רשאים לטלטל מזה לזה אף דרך פתח או חלון שאינם במידה הנדרשת; וכך הדין גם בשתי חצרות הפתוחות למבוי, ועשו 'שיתוף מבואות' ביניהן.
* בית הפתוח לשתי חצרות, ועירב עירוב חצרות עם שתיהן, והחצרות לא עירבו זו עם זו – שני העירובים חלים על הבית, ומותר להעביר חפצים מהחצרות והבתים לבית זה, ולהיפך.
* שתי חצרות שיש ביניהן מחיצה בגובה עשרה טפחים – אינן יכולות לערב עירוב חצרות זו עם זו. ואם המחיצה נפרצה בחלקה, ורוחב הפירצה הוא עשר אמות או פחות – יכולות לערב.
* שתי חצרות שיש ביניהן מחיצה – מותר להעביר חפצים מראש המחיצה לחצרות, ולהיפך, וכן להעביר דרכו חפצים מחצר לחצר. אולם, אסור להעביר חפצים ממנו לבתי שתי החצרות, ולהיפך.
* 'קרפֵּף שלא הוקף לדירה' – יש אומרים שמותר לטלטל חפץ מבֵּית מגורים לתוכו ולהיפך על ידי עירוב חצרות, או כאשר שניהם שייכים לאדם אחד; ויש אוסרים, וכן פסק בשולחן ערוך.
* שתי חצרות שכל אחת מהן עשתה עירוב חצרות בפני עצמה, וכעת מעוניינים דיירי שתי החצרות לערבן יחד – דיירי כל אחת משתיהן נחשבים כאיש אחד, והרי זה כעירוב של חצר שיש בה שני דיירים; ולפיכך, יכול אחד מדיירי חצר א' להניח פת משלו בכמוּת של 'כגרוגרת' באחד מבתי חצר ב'; ודיירי חצר ב' אינם צריכים להשתתף בפת.
* חכמינו ז"ל כללו כללים בנוגע למידות שטח הלכתיות, אשר אינם תואמים את החישוב המדויק. ובמידות הנוגעות לדינים דרבנן יש לנהוג בהתאם למידות אלו; ויתכן שאף במידות הנוגעות לדינים דאורייתא.