אילו איסורים כרוכים בסחיטת בגד בשבת?

סימן ש"כ סעיף י"ד - אמצע סעיף י"ח "והעולם נהגו היתר"

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



שולחן שנשפך עליו משקה, האם מותר לנקות אותו בספוג?

מה נפסק להלכה לעניין הטלת מי רגליים בשלג? מה החשש לפרוס בגד על חבית מליאה במשקה? האם מותר להניח על בגד כלי עם משקה? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"כ סעיף י"ד - סעיף י"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

מבואר בסעיף ט' שאסור לרסק שלג וברד, ושני טעמים נאמרו בדבר, טעם ראשון, משום שזה דומה למלאכה, שהרי לוקח דבר מוצק ויוצר ממנו מים, ויש בזה איסור דרבנן, טעם שני, משום שזה דומה לסחיטת פירות, ובסעיף י"ג מבואר, שמותר לאדם בימות החורף לדרוס ברגליו ע"ג שלג, אע"פ שתוך כדי דריסתו על השלג הוא ממיס את השלג, ושני טעמים הביא המ"ב בזה, טעם ראשון הוא משום שהוא לא מתכוון וכל האיסור לרסק שלג הוא רק כאשר כוונתו להפוך מוצק לנוזל, וכאן כוונתו רק ללכת, טעם שני, משום שהדבר לא אפשרי שנגזור על בני אדם להישאר בבתיהם בימות החורף.

כהמשך להנ"ל מבואר בסעיף שלנו (סעיף י"ד) שהר"מ מרוטנבורג מתיר להטיל מי רגליים בשלג, ואע"פ שתוך כדי הטלת מי רגליים השלג נמס, בכ"ז מותר וכמו שמותר לדרוס ברגליו ע"ג השלג, והרא"ש היה נזהר שלא להטיל מי רגליים ע"ג השלג, ולהלכה מביא המ"ב בשם הא"ר והט"ז שמתירים את זה, אבל אם אפשר טוב להיזהר בכך, ואע"פ שמבואר בסעיף ט' שכאשר השלג נמס מאליו אין בזה בעיה ומותר להניחו בכוס עם משקה שהשלג יימס? שאני התם שלא עושה שום פעולה, משא"כ כאן עושה מעשה בידיים יש מקום להחמיר בעניין.

אסור לפרוס סודר ע"ג חבית ריקה, ולהניח ע"ג הסודר כלי עם משקה שחוששים שמא המשקה שבתוך הכלי יישפך ע"ג הסודר, ויבוא לסחוט את הסודר, ומוסיף המ"ב, שאם מדובר בחבית מליאה משקה, בכל מקרה אסור לפרוס עליה סודר שמא הסודר יירטב מהמשקה שבחבית ויבוא לסחוט את הסודר, אבל מותר להניח כלי עם משקה ע"ג בגד המיוחד לכך, שאז לא יבוא לסחוט את הבגד מהמשקה שנבלע בו.

אסור לקחת מיני בדים רכים ולהניח אותם שישמשו לו כפקק לחבית או לכד כדי שהמשקה שבתוכם לא יישפך, והטעם, מפני שזה פסיק רישיה שיסחוט ע"י זה ובוודאי יבוא לידי סחיטה, ולכן גם בגד שעשוי לכך, אסור, משום שבבגד שעשוי לכך לא גוזרים שמא הוא יבוא לסחוט, אבל אם עושה סחיטה בידיים, ודאי שאסור, ומוסיף המ"ב, שגם כאשר המשקה המדובר הוא לא מים, בכ"ז הסחיטה של המוכין מהמשקה אסורה, ולא משום 'מלבן', כיוון ששאר משקים יש שיטות הסוברות שהם לא מלבנים, אלא האיסור הוא משום 'דש', שכשסוחט את המשקה מן הבדים, המשקה יורד בחזרה לחבית ויוצא שהפריד את המשקה מתוך הבגד.

'ספוג', דהיינו, מין בגד ששואב לתוכו את המשקה, אם נשפכו משקין על השולחן, אסור לקנח אותם עם הספוג משום פסיק רישיה של סחיטה, אא"כ יש לספוג בית אחיזה שאז מותר, וטעם ההיתר מביא המ"ב, כיוון שכאשר יש לו בית אחיזה זה לא פס"ר שיסחוט, ועוד טעם אומר הראב"ד, שכשיש לו בית אחיזה, הספוג דומה לכלי, ואדם ששופך מים לתוך כוס ומריק אותם מהם, זה לא סוחט, וכך בספוג, שהספוג נהפך להיות כוס, ואין בזה משום סוחט.

מותר להדק פקק של פשתן בפי חבית, אע"פ שהפקק ספוג ממשקה באופן שהמשקה הולך לאיבוד, כיוון שהוי פס"ר דלא ניחא ליה ואין לו שום עניין במשקה הזה, וכל זה לעניין שבת, אבל בשאר איסורים שבתורה דעת הרא"ש שפס"ר דלא ניחא ליה אסור מן התורה.

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים