הרב ישראל ליוש
"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז)
התורה מתארת את יעקב כ'איש תם' ואת עשיו כ'איש שדה'. בפסוק זה מספרת התורה גם על עיסוקיהם של יעקב ועשיו: עיסוקו של יעקב הוא 'יושב אהלים' ואילו עיסוקו של עשיו הוא 'יודע ציד'. מעניין, שבעיסוקו של עשיו התורה הוסיפה את המילה 'איש' – 'איש יודע ציד', ולכאורה המילה 'איש' מתאימה יותר כאשר באים לתאר את מהותו של האדם, איש 'טוב', איש 'רע', אבל כשמתארים את עיסוקו, לכאורה אין מקום למילה 'איש', הרי לא נאמר 'איש נגר', או 'איש נפח', כשם שאצל יעקב לא נאמר 'איש ישב אהלים'.
נראה לבאר עפ"י דברי האבן עזרא שכתב כך: 'יודע ציד, לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו, ויעקב הפך עשו כי הוא איש תם', מדברי האבן עזרא למדנו שעיסוקו של עשיו בצייד, מוכיח אף על מהותו, 'איש ערמומי', ולכן מתאים לכתוב 'איש יודע ציד', שהוא ההיפך ממהותו של יעקב 'איש תם' שהילוכו והנהגתו הם בתמימות, ותמימות זו – היא אשר גורמת ליעקב להיות אף 'יושב אהלים', כי רק מי שתמים עם ה' אלוקיו ואינו מערים את דרכיו, הוא מסוגל לשבת בשקידה ובהתמדה באוהלם של שם ועבר – אוהלה של תורה.
הגאון רבי משה לנדינסקי זצ"ל, מי שלימים שימש בקודש כראש ישיבת 'ראדין', בהיותו בחור בישיבת וולוז'ין למד בישיבה שלש שנים רצופות בלא שבא לביתו אף פעם אחת. לאחר שלש שנים, לקראת חג הפסח הוא נסע לביתו, קשה לתאר במילים את התרגשות ההורים מביקורו של בנם, שלש שנים שלא ראו אותו… הלא דבר הוא! לאחר קבלת הפנים ודרישות השלום, התעניין אביו בקורות אותו בישיבה, "איך אתה לומד? האם יש לך חברותות?" שאל אותו האב, "חברותות, אין לי", ענה ר' משה "יש לי רק חברותא אחת!"
"מדוע רק חברותא אחת? וכי לא מצאת עוד חברים שילמדו איתך?" תמה האב המודאג, "לא היה לי צורך ביותר מחברותא אחת" הסביר רבי משה, "ביום הראשון ללימודי בישיבה קבעתי חברותא בסדר בוקר, וב"ה למדנו טוב. המשכנו גם ללמוד אחר הצהריים, וכיון שהלימוד איתו היה כל כך מתאים וטוב, המשכנו גם ללמוד בערב ובלילה, וכך אנחנו לומדים כל יום כחמש עשרה שעות, וב"ה ההצלחה מאירה לנו פנים עד שלא היה צורך להחליף את החברותא במשך כל שלושת השנים".
"איך קוראים לו לחברותא המוצלח הזה?" התעניין האב, "אינני יודע" ענה רבי משה, "מה???" תמה האב "שלש שנים אתם לומדים יחד, ואינך יודע איך קוראים לו?!" ורבי משה ענה בתמימות ופשטות: "לא היה לי מתי לשאול אותו, כל דקה שהיתה לנו ניצלנו ללימוד, ובדקה הזו שהייתי שואל אותו, במקום זה – פשוט למדנו. אבל," המשיך רבי משה בתמימותו – "אם חשוב לאבא לדעת איך קוראים לו, כשאגיע לישיבה אשאל אותו ואשלח לאבא את שמו במכתב", ענה לו האב: "אין זה חשוב כלל, רק שאלתי כדרכם של בני אדם".
תורת ה' היתה השעשוע של רבי משה לנדינסקי, ידענות מופלאה היתה לו בכל התורה כולה. הוא נסע פעם עם עגלון לכיוון ראדין, ובדרך עסק במה שאהבה נפשו, לימוד התורה. כיון שלא היו עמו ספרים – חזר על משניות בעל פה. לפתע, כשהיה באמצע סדר נזיקין נעצר במשנה אחת, הוא לא ידע כיצד להמשיך, מילה אחת היתה חסרה לו.
לאחר כמה דקות הם נעצרו ליד איזה 'קרעצ'מע' – אכסניה, בית מלון לעוברים ושבים. רבי משה ירד מהעגלה ורץ כמוצא שלל רב אל בעל הקרעצ'מע, שהיה יהודי, ושאל אותו אם יש לו משניות סדר נזיקין, "כן" ענה בעל הקרעצ'מע, "במקרה, זהו הכרך היחיד שיש לי מהששה סדרי משנה", לקח רבי משה את המשניות, וכמו שיכור צמא שמוצא יין, עט על הספר ומצא את המילה שהיתה חסרה לו בשטף לימודו. הוא המשיך בלימוד המשניות בעל פה, ותיכף ומיד יצא אל הכרכרה כדי להמשיך בנסיעה.
בהגיעו לראדין, סיפר לחפץ חיים את אשר קרהו, ואת פרשת הניסים הגדולים בהמציא לו הקב"ה בעל קרעצ'מע יהודי, שהכרך היחיד מהששה סדרי משנה שהיה לו, היה סדר נזיקין.
שמע החפץ חיים את דבריו כשראשו כפוף, כדרכו בקודש, והחל למלמל לעצמו "ר' משה, ר' משה, בעולם האמת אין 'קרעצ'מע', שם – אם באים ויודעים את המשניות אז יודעים, ואם לא יודעים – אף אחד לא יתן לך משניות להסתכל בהם, אף אחד לא יתקן אותך, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו!".