בפרשת השבוע שבה אנו עוסקים בקבלת התורה, זה הזמן המתאים ביותר לעסוק באחת מהסוגיות החשובות ביותר בלימוד התורה, והוא: הטעם בלימוד והרגשת ה'גישמאק' בלימוד.
כל אחד משתוקק להצליח להרגיש במתיקות התורה, ולהצליח עם ילדיו או תלמידיו, להחדיר בהם אהבה ללימוד התורה, ולאפשר להם להצליח בתלמודם, עד שיוכלו ללמוד גמרא בכוחות עצמם, במשך שעות רבות ללא הפסקה. אנשי כנסת הגדולה תיקנו בברכות התורה את הבקשה: "והערב נא… את דברי תורתך בפינו".
נסו לחשוב על מי שדברי התורה אינם ערבים בפיו, כיצד יכולים אנו לצפות ממנו שילמד שמונה שעות מדי יום? כמה אומלל הוא, כשהוא נאלץ לשבת מדי יום למשך שעות ארוכות אל מול הגמרא הפתוחה, אך אינו מסוגל להגות בה כי ההנאה ממנו והלאה?!
כדי שנוכל להחדיר אהבה ללימוד התורה בקרב התלמיד, אנחנו צריכים להשיג את המטרה המרכזית:
שהלומד יזכה לטעום ממתיקות התורה, וייהנה מעצם הלימוד!
איך עושים את זה? איך גורמים לזכות ליהנות ממתיקות התורה?
לצורך כך אנו מביאים כאן משהו קטן, שקיבלנו ממוקד 'הישיבה' של ארגון 'אחינו', המפעיל פרויקט מיוחד הנקרא 'מתיקות התורה':
התבוננות
אחד מהכלים להתחבר ללימוד, ולהפוך את דף הגמרא לחלק ממך, הוא פשוט להתבונן. להתבונן בעיניים שלך מה כתוב בשורות ובדפים שעוברים לפניך. התבוננות מעמיקה והשקעת מחשבה ולב בכל שורת גמרא, תגלה לפניך עולם שלם, שללא התבוננות זה פשוט חולף מעל ראשך!
בוא נקח לדוגמא 2 מילים שכולנו מכירים "אמר אביי".
כולנו לומדים גמרא כבר שנים רבות ב"ה, ועל כן אנחנו יודעים היטב שהאמוראים, אשר שמותיהם מופיעים בגמרא יותר מכל אמורא אחר, הם אביי ורבא. כשאנו לומדים את הגמרא, כדאי שגם נתעמק קצת במה שמעבר לפשטה של הסוגיא. כשנאמר "אמר אביי", כדאי שלא נסתכל על המילים הללו רק כמעין הקדמה לקראת הבאת המימרא שלו, אלא נתבונן מעט באמורא הענק שבענקים, אביי, ונחשוב מעט על קורות חייו ועל חלקו האדיר בתורה שבעל פה.
שימו לב כמה מרגליות דלינו, בקצת התבוננות ומחשבה על ה'אמר אביי': קודם כל, מעניין לציין שהשם "אביי" הוא ייחודי, ולא מצאנו עוד אחד מכלל האמוראים או התנאים שקדמו להם, שכונה בשם זה. ואכן, אומרים המפרשים ששמו האמיתי היה 'נחמני', ו'אביי' היה כינוי שניתן לו בשל היותו יתום, כראשי התיבות של הפסוק "אשר בך ירוחם יתום". בתוס' הרא"ש וברמ"ה מבואר שרבה בר נחמני, שהיה דודו של אביי וגידל אותו מינקותו, כינה אותו 'אביי', שמשמעותו 'אבא', משום ששמו של אביי היה 'נחמני' כשם אביו של רבה, ולא רצה לקרותו כך.
גם נושא היתמות של אביי, יש הרבה מה ללמוד ממנו. הגמרא מספרת שאביו של אביי נפטר עוד לפני לידתו, ואמו נפטרה בשעת לידתו. בהיותו תינוק בן יומו, כבר היה אביי יתום משני הוריו, ובכל זאת במקום לגדול כילד מסכן ומנותק מסביבתו, הוא התגבר על הקשיים וצמח להיות אחד מגדולי האמוראים.
שמו של אביי מופיע בש"ס יותר מ-4,000 פעם! וידוע שאי אפשר למצוא בכל הש"ס כולו שני דפים רצופים שבהם לא מופיע שמו, לפחות פעם אחת. בדפים רבים אחרים מופיע שמו מספר פעמים, מה שלא זכו לכך רוב האמוראים האחרים, ואפילו בקרב התנאים לא מצאנו כדבר הזה!
ועוד יש להתבונן: אביי, אשר התגבר על כל הקשיים והיה לאחד מגדולי הדור, ראה פעם אחר פעם כיצד נפסקת ההלכה כמו חברו רבא ולא כמותו, למעט בששה מקומות המוכרים לנו בראשי תיבות "יע"ל קג"ם".
מעניין לציין גם, שגם בשמו של אביי וגם בשמו של האמורא ובר הפלוגתא שלו, רבא, מופיעות האותיות א' ו-ב' – אלף בינה… בשמו של אביי מופיעה גם פעמיים האות י' – עשירי יהיה קודש, ואביי היה קודש קודשים.
אפשר להמשיך להתבונן עוד ועוד באישיותו של אביי, באור העצום שקרן ממנו לכל באי עולם, ואשר מפיו אנו חיים עד היום הזה.
אין ספק שכל מי שישקיע עוד ועוד מחשבה, יגלה עוד ועוד דברים מיוחדים!
מעתה, ברור כי כשנלמד את הגמרא, ונפתח ב"אמר אביי", נוכל למצוא טעם חדש בלימוד. נוכל להרגיש קשר אישי לנלמד, לאחר נתבונן מעט בגודל ועוצם מעלתו של האמורא הקדוש הזה. ולוואי שנזכה להידבק במעט מזעיר מקדושתו הנשגבה.