הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח" (בראשית כ"ז, ל"ו)
במדרש בראשית רבה (פ' ס"ז), מובא שעשיו התחיל מחכך בגרונו כמאן דמחייך, וזורק רוק מפיו ויאמר "הכי ויעקבני וכו'".
ובספר "קהלת יצחק" מביא פי' על זה בשם הגאון הגדול הצדיק הנשגב מו"ה ר' ישראל זלה"ה מסאלאנט, דאיתא במסכת בבא בתרא (קכו ע"ב), שאדם אחד הגיע לפני רבי חנינא, אמר ליה מחוזקני בזה שהוא בכור, א"ל מהיכן אתה יודע, א"ל שכשהיו באים החוששין בעיניהן לפני אביו, היה אומר להם אביו לכו לבן שלי הבכור והוא יתן לכן רוק לשים בעין שזה רפואה לעיניים. נמצא שרוק של בכור סגולתו לרפא עיניים.
ולפי"ז יש לבאר כאן שעשיו אמר כי הוא הבכור ויעקב נטל ממנו הבכורה ברמאות, לכן התחיל לזרוק רוק מתוך פיו, וכוונתו היתה לומר: 'בחנו את רוקי ותראו כי אני הבכור, כי הרוק שלי יכול לרפא את העיניים', ואמנם עשיו היה באמת הבכור משום שנולד ראשון, וא"כ רוקו היה מרפא את העיניים, ע"כ.
וראה בספר רקועי פחים פ' בהעלותך שמבאר עפי"ז מה שנאמר שם (יב, יג-יד): "ואביה ירק ירק בפניה", שמרים היתה בתו של עמרם, ועמרם היה בכורו של קהת, ומשה ביקש מהקב"ה לרפאות את מרים, והקב"ה ענה לו, שאם אביה עמרם, שהינו בכור לאביו קהת – ירק עליה, הרי בהכרח שברוק שלו תתרפא.
(קב ונקי)
רוק בכור
אהבתי מה שכתבתם לגבי רוק בכור.
למה הרמב"ם משמיט ענין זה בלהות נחלות פרק ב -טז?