יום ראשון ה' באדר א' תשע"ט
תְּעָלָה העוברת דרך רשות היחיד – מה דינו של החֵלק שבתוך רשות היחיד?
תְּעָלָה הנכנסת מרשות הרבים, או מכרמלית, לרשות היחיד, ויוצאת אליהן מצידהּ האחר של רשות היחיד, דרך נקבים שבשולי מחיצות רשות היחיד – אם עומקו של חלק התעלה שבפנים פחות מעשרה טפחים, או שרוחבו פחות מארבעה טפחים; או שרוחב נקבי הכניסה והיציאה הוא פחות משלושה טפחים, כך שהם נחשבים כסתומים מדין 'לבוד' – חלק התעלה שבפנים טפֵל לרשות היחיד, ונחשב כחלק ממנה.
אולם, אם עומקו של חלק התעלה שבפנים עשרה טפחים לפחות, ורוחבו ארבעה, ורוחב הנקבים שלושה – יש לו חשיבות לעצמו, ומכיון שהוא מחובר לחלק התעלה שבחוץ, אין הוא נטפל לרשות היחיד, אלא הוא נחשב ל'כרמלית'.
ותעלה הנכנסת לרשות היחיד ואינה יוצאת ממנו, או להיפך; או שנכנסת ויוצאת, אלא שבאחת מנקודות הכניסה והיציאה רוחב הנקב פחות משלושה טפחים, כך שנחשב כסתום, כנ"ל – יש אומרים שחלק התעלה שבפנים טפֵל לרשות היחיד, ויש אומרים שדינו ככרמלית.
[שו"ע שנה, א-ב, ומשנ"ב א, ב, ט, י ו־יד; ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־14]
נחשול מים שנגרם מפיצוץ בצנרת ברשות היחיד – האם דינו כרשות היחיד?
בהמשך לאמוּר: בכל האופנים בהם נכתב שדין התעלה כ'כרמלית' – נחלקו הפוסקים: יש אומרים שדין זה הוא רק בתעלה המלֵאה במים, אשר מפאת חשיבותם אינם נטפלים, באופנים האמוּרים, לרשות היחיד. ויש אומרים שדין זה הוא אף בתעלה ריקה, והטעם – מפני שמחיצות התעלה 'מסלקות' כביכול את מחיצות רשות היחיד, והיא נדונה כמקום לעצמו, ומכיון שהיא פתוחה למקום האסור בטלטול, אינה טפֵלה לרשות היחיד.
ולדֵעה שהטעם הוא מפני חשיבות המים – יש שכתב שהאיסור הוא אף כאשר המים אינם קבועים במקום, אלא נכנסו במקרה, כגון בשֶׁל פיצוץ בצנרת; ויש שהסתפק בדבר.
ואם מחיצת רשות היחיד בשטח שמעל נקודת הכניסה (או היציאה) של התעלה נפרצה ברוחב של יותר מעשר אמות – כך שאין הפירצה יכולה להֵחשב כ'פתח' – דינהּ תמיד ככרמלית, שהרי באופן זה לא קיימת מחיצת רשות היחיד שבכוחהּ להתיר את התעלה. וראה במקורות בנוגע לטלטול ברשות היחיד עצמה במקרה כזה.
[משנ"ב שנו, י, וביה"ל ד"ה העוברת; ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־18; וראה משנ"ב טז, וביה"ל ד"ה אין]
איזו מחיצה צריך לשקֵּע טפח בתוך מים ולגלותהּ טפח מעל פני המים?
בהמשך לאמוּר: באופנים בהם דין התעלה כ'כרמלית' – אם העמיד מחיצה בגובה עשרה טפחים בנקודת הכניסה של התעלה, וכן בנקודת היציאה (לדֵעה הסוברת שגם על ידי כניסה או יציאה בלבד נחשבת התעלה ככרמלית, ראה לעיל), על פני רוחב התעלה – 'נפרד' בכך חלק התעלה שבפנים מחלק התעלה שבחוץ, והחלק שבפנים טפֵל לרשות היחיד.
ואם התעלה מלֵאה במים (ראה לעיל) – צריך שלפחות טפח מגובה המחיצה יהיה שקוע במים, על מנת להפריד בין המים שבפנים למים שבחוץ, וכן שלפחות טפח ממנה יהיה מגולה מעל פני המים, כדי שיהיה היכר להֶפסק המחיצה. ויש שנראה מדבריו שניתן להקל בתנאים אֵלו, אך גם לדעתו ראוי להחמיר. ויש אומרים שהתנאי של שיקוע המחיצה במים, נועד להתיר את הטלטול מהתעלה לרשות היחיד, אבל בתוך התעלה מותר לטלטל אף ללא תנאי זה.
והמחיצה הקיימת של רשות היחיד, אף כשהיא עונה לתנאֵי המחיצה הנ"ל – אינה מועילה לענין זה, כיון שנדרשת מחיצה שניכר כי הועמדה לשֵׁם הפרדת חלקי התעלה.
[שו"ע שנו, א, ומשנ"ב ג, ד, ה ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 9]