הרב צבי וינברג
"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם" (בראשית ב', ז')
במסכת מנחות (מג:) מוזכר את ג' הברכות שאדם מברך בכל יום: "שלא עשני גוי", "שלא עשני אשה", ו"שלא עשני עבד". באבודרהם (הל' ברכות השחר ד"ה כששומע קול), כתב שהנשים נוהגות לברך במקום "שלא עשני אשה" – "שעשני כרצונו", וכ"כ השו"ע (מו,ד)
בלקט יושר (לתלמיד התרומת הדשן עמ' 7) מביא מרבו שאשה אומרת במקום שלא "עשני אשה" – "שלא עשני בהמה", אבל שמעתי מאשה שאומרת במקום "שלא עשני אשה"- "שעשני כרצונו", וכמדומה לי שלא הודה לה הגאון זצ"ל, כי אמו של הגאון זצ"ל הקדושה בגזירת אושטרייך הי"ד היתה אומרת "שלא עשני בהמה". (כן מובא בריקאנטי פר' משפטים עה"פ "מכשפה לא תחיה כל שוכב עם בהמה מות יומת", שנחלקו בזה בגמ' מנחות ועי' הע' ללקט יושר הנ"ל לגבי הגירסא בגמ' מנחות שם)
ובספר המנהגות (לרבי אשר מלוניל דף יא עמוד ב) כתוב "ויש ששואל למה אין אנו מברכין שלא עשאני בהמה, מפני שכבר הודה על זה בברכת אלהי נשמה שנתת בי טהורה, וכן באשר יצר את האדם בחכמה, מפני שבשעה שנבראו הנשמות לא נבראו רוחות הבהמות ובהמה אין לה נשמה"[1].
נוסחה מעניינת נמצאת בטקסט מהגניזה (מובא בס' נתיב בינה – יעקבסון, עיונים על התפילה עמ' 164) שם נאמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר בראת אותי אדם ולא בהמה איש ולא אשה זכר ולא נקבה ישראל ולא גוי מהול ולא ערל חפשי ולא עבד טהור ולא טמא, כן יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתתן חלקנו בתורתך ועם עושה רצונך אמן".
(קב ונקי)