איזה סוג של נר יש להדליק בשעת הלימוד ובשעת האכילה?
הרב צבי וינברג
"וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֵת הָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב" (ויקרא ז', ג')
בגמ' חולין (מט:) בתוך הסוגיא של חלב טהור [מותר] וחלב טמא [אסור], כותבת הגמ' שאם יש חור בקיבה בדרך כלל זה טריפה, ואם החלב שמכסה את הקיבה סותם את החור, זה מציל את הבהמה מלהיות טריפה, אבל לא כל חלב נחשב סותם, אלא רק חלב טהור [מותר באכילה], אבל חלב טמא [האסור באכילה] אינו נחשב לסתימה[1].
הריקאנטי (פ' ויקרא ד"ה ובמקום אחר) מביא את דברי הגמ' בחולין, וכותב לבאר זאת ע"ד הסוד[2], שחלב טמא הוא ממידת הדין, מסטרא דשמאלא ממידת יצחק, ולפיכך אינו מגן [אינו סותם] מן הפורענות, משא"כ חלב טהור הוא מסטרא דימינא, ומגן מן הפורענות כמגן אברהם.
ובס' ילקוט דוד (לרבי דוד פוזנר זצ"ל, נדפס בשנת תנ"א, פ' ויקרא דף נה:) כתב שלפי"ז יש לבאר מדוע היו מקריבין על המזבח דווקא חלב טמא, כדי לעקוד ולכפות סטרא אחרא מידת הדין זה פחד יצחק, ע"י כהנים מסטרא דאברהם.
ומוסיף שם: "ושמעתי ממקובלים שלפי"ז בעת האכילה שהיא כמזבח ידליק דווקא נר של חלב אסור ולא של חלב כשר, וכן בעת הלימוד שהיא כעולה שנאמר בו כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה"[3].
[1] וראה שם רש"י (ד"ה חלב טהור) שכתב שחלב טהור סותם, משום שהוא מהודק מאוד לבשר, משא"כ חלב טמא כיון שאינו מחובר טוב לבשר אלא רק פרוס עליו מלמעלה.
[2] ע"פ ביאורו של הילקוט דוד להלן.
[3] והביאו בס' אדרת אליהו (לרבי אליהו ב"ר קלוינימוס זצ"ל מלובלין פר' צו עמ' מח) והרחיב בדבריו.
(קב ונקי)