"וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא" (דברים י"ד, ח')
בחולין (נט.) תני דבי ר' ישמעאל "ואת הגמל כי מעלה גרה הוא", שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא, "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא" שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר לפיכך פרט בו הכתוב הוא.
במהרי"ץ חיות שם כתב "הכוונה שהתורה נתנה בזה סימנים שהיא מן השמים אחרי אשר האנשים חוקרים בכל מטמונות הטבע ומוצאים בכל עת במדינות החדשות בריות גדולות וחיות נפרדות אשר לא נודעו לקדמונים, ובכל זאת לא מצאו עוד בהמה או חיה אשר תהיה מעלת גרה לבד, זולת הגמל, ומפרסת פרסה לבד, זולת החזיר, ולפיכך פרט הכתוב להודיע שרק הוא השליט בעולמו ויודע כל יצוריו שרק אלו המפורשים בתורה לבד, המה בעלי סימן אחד, ולא יותר".
בתשבי (ערך דבר) כתב שהטעם מדוע חז"ל קורין ל"חזיר" – "דבר אחר", (פסחים ג: עו: וברש"י שם, ועוד) "כדי שלא להזכיר שמו בפני התינוקות וידרשו וישאלו עליו ויבואו לידי אכילה כמו שאין זוכרין שם לחם בפסח מטעם זה".
ובהגהות לר' ישעיה פיק זצ"ל שם העיר דלפי"ז מדוע לא חששו בשאר מינים טמאים, וביאר שם טעם אחר, ע"פ מש"כ רש"י (בראשית כו,לד ממדרש תהלים מזמור פ) "שהחזיר כשהוא שוכב, פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור", הלכך נקרא "דבר אחר" כלומר שהוא דבר אחר ממה שהוא מתראה בעצמו. (ועיין נפש חיה מרגליות סי' קנ"ו סקט"ז).
(קב ונקי)