אחרי שחרית, הרבנית ע"ה הכינה והגישה לשולחן, כמו בכל בוקר, מעט רסק מתפוחים וכזית מזונות, אך היה על השולחן דבר מבושל נוסף, שכנראה בישלה אחת הבנות והביאה לרבינו. מיאן רבינו לאכול שום תוספת ואמר: "הרי היום אין לי סיום, רק מחר יש בעזה"י סיום על מסכת חולין, ואטעם משהו נוסף לכבוד הסיום"

אמר רבינו: "בבחרותי כאשר באתי ללשכת גיוס לקבל דחיה, שאלו היכן אתה גר, אמרתי בישיבה, שאלוני מה הכתובת, אמרתי שאיני יודע, וכי מנין אדע את הכתובת, כתבו לי: 'עושה רושם מוזר', ופטרוני, סיפרתי זאת להחזו"א, ונהנה מכך".

אמרתי: 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ', ומ"מ לצערנו בני הישיבות עדיין צריכים ללכת ללשכת הגיוס כדי לקבל דיחוי, ורבינו קיבל כל כך עול תורה, שפטרוהו גם מזה. ודאי שזה כך, שאם בני תורה מקבלים עול תורה לחלוטין, אפשר לזכות להיפטר אפילו מזה.

מה היה עם רבינו בלשכת גיוס? פעם א' באתי וישבתי עם גמרא, ניגש האיש ממונה בצבא ושאל אותי מה שם הרחוב של הישיבה שבה אני לומד עניתי שאיני יודע, ובאמת לא ידעתי, ורשם פתק שנראה לו שאני משוגע, ונפטרתי מהם לכמה שנים. ושוב פעם אחרת באתי לשם, וכנראה קראו את שמי ולא שמעתי, וכך ישבתי ולמדתי כמה שעות, עד שבא אחד ואמר לי: 'כולם כבר הלכו, אין אף אחד ולמה תשב כאן?'…

 עובדות מחיי התורה של רבינו שר התורה, מהבית פנימה

רבינו מתחיל את הש"ס בערב פסח, במסכת ברכות, ומסיימה בערב ז' דפסח, ואז בז' דפסח מתחיל ח' דפים של משניות 'זרעים', ובמקביל את כל הדפים מהירושלמי השייכים להם. לכן ימים אלו אצל רבינו עמוסים. ואמר לי פעם שצריך ללמוד כל יום 50-60 דף ירושלמי 'זרעים'. וכמדומה שבשמונה ימים גומר את כל סדר זרעים.

בכ"ו ניסן תשס"ט אמר לי, כי בימים אלו אין לו זמן לכתוב חידושי תורה, מחמת ריבוי הדפים שלומד. ולמחרת שאלתיו: האם מתקשה בהשלמת הלימוד של החובות? ואמר: "זה קשה". שאלתי, האם קשה לרבינו יותר משנים שעברו? –"יש מקומות יותר קשה יש מקומות יותר קל, במה שיגעתי יותר קל, כלאיים היה יום יותר קל, אבל דמאי יותר קשה".

שאלתיו: הרי פעם אחת ראיתי את רבינו (בלימוד מסכת יבמות) שלמד דף אחד כשתי דקות וחצי. וענה: "כי יבמות הוא ממש גירסא דינקותא, כי למדתי עוד בנערותי מאבא, ולפני ששלחני לישיבה בפ"ת אמר לי, שיבמות הוא רוצה שאלמד אצלו כי היא מסכת קשה. וכך היה שלמדתי עמו יבמות ואח"כ שלחני לפ"ת".

למחרת, כ"ח ניסן תשס"ט, שאלתיו שוב: איך החובות היום? –"זה קשה. אין שום לימוד בלא קושי כלל, היום זה הלימוד של מסכת שביעית".

ה' שמיני, כ"ד ניסן תש"ע. רבינו אמר לי כי "היום אין קבלת קהל, וגם ביטלתי את הטיפול הבריאותי [הלא דחוף] כי בשבוע אחד הזה, כעת אני לומד כל 'זרעים' עם ירושלמי. אמש למדתי 70 דף". וכי זה לוקח כל כך הרבה זמן?! הרי פעם אחת ראיתי שרבינו לומד דף ביבמות בכ-3 דקות? וענה: "בשבוע הזה הלימוד לוקח לי את רוב היום, ואין כוחי כמו בימים עברו, ולפעמים אני צריך לעיין שוב, וזה לוקח זמן".

אמרתי: אמש רבינו לא חש בטוב, והיום רבינו נראה טוב יותר מאתמול. תגובה: "כי היום יש לי ללמוד יותר, כי אני בע"ה צריך לסיים היום נדרים, וזה למוד של 20 דף ליום, כי נדרים, שזו גמרא קלה, אני לומד כפול כל יום, ושאל"כ לא אסיים את סדרי עד ערב פסח".

באחד הימים רבינו היה נראה חלוש, והתעניינתי האם לא חש בטוב, אמר לי: "אני מרגיש קצת חולה". שאלתיו: האם זה מפריע ללימוד? והשיב: "זה מגיע ובא מכך, שלא לומדים"…

הווי עובדה, שאחרי שחרית הרבנית ע"ה הכינה והגישה לשולחן, כמו בכל בוקר, מעט רסק מתפוחים וכזית מזונות, אך היה על השולחן דבר מבושל נוסף, שכנראה בישלה אחת הבנות והביאה לרבינו. הראיתים לרב (כמנהג להראות לו, כדי לומר לו איזו ברכה לברך, כי אינו מכיר במאכלים), ומיאן רבינו לאכול שום תוספת ואמר: "הרי היום אין לי סיום, רק מחר יש בעזה"י סיום על מסכת חולין, ואטעם משהו נוסף לכבוד הסיום"…

קבלת עול תורה של רבינו היא בתכלית, עד שנעשה לספר תורה חי, ולא יכול להיפרד מהתורה לרגע אחד. שאלתי את רבינו אם צריך לברך שהחיינו על כובע חדש? "אם יש לך שמחה תברך. אני לא מברך".

שאלה: האם אף על חליפה ובגד? –"אני לא מברך שהחיינו כלל על בגד חדש, אין אצלי שום נפק"מ בין חדש לישן"…

סיפרתי לרבינו על כלה פלונית, אשת ת"ח צעיר, שאמרה 60 פעם תהילים כנגד 60 מסכתות הש"ס שחתנה החדש יודע את הש"ס. תגובה: "שתגיד תהילים עוד ג' פעמים, כי יש ס"ג מסכתות, אך יש אומרים כי כל ג' ה'בבות' הם אחד".

שמעתי ת"ח גדול אומר לרבינו, על מה שאמרו בש"ס שבת, שצורבא דרבנן שסיים מס' עבידנא יומא טבא לרבנן, ומדוע לשון 'צורבא מרבנן' ולא 'תלמיד חכם', כי 'צורבא' פירש רש"י שהוא צעיר וחריף. ולכן בדרך כלל אינו מסיים את המסכת, וכשמסיים זה יום טוב…

תגובת רבינו: "כי תלמיד חכם זה לא חידוש, כי כל יום צריך לגמור מסכת". ואמר רבינו: "בתולדות אדם כתוב שלא אכל שום סעודה, רק אם סיים קודם לכן מסכתא. בערב ראש השנה הייתי עושה סיום על קידושין, והחזון איש ביקשני שאכנס אליו בשעת סיום, כי יש ענין של תענית באותו יום, ואף שאסור לו להתענות אבל מהיות טוב, למה שלא יהיה בסיום".

א' האזינו א' סליחות תש"ס. הבחנתי כי רבינו עומד לסיים את הש"ס בסדר הלימוד עם בנו, ואמרתי לו שזה סיום מיוחד – ש"ס של "ולמדתם אותם את בניכם". ופעם אחת הרב בנגיס זצ"ל עשה שמחה מיוחדת על סיום הש"ס שלו, ושאלוהו מאי האי, ואמר – "זה ש"ס מיוחד, כי בעת שאני ממתין לסנדקאות בברית או לסידור קידושין יש לי סדר של לימוד ש"ס, ועתה הסיום, וזה ש"ס מיוחד".

שמעתי זאת. ושמעתי מהחזו"א עצמו שפעם אחת ה'שאגת אריה' עשה שמחה של סיום הש"ס, ושאלוהו מאי האי ואמר: "זה פעם האלף!". והחזו"א ביארצייט שהיה לו, היה לוקח גמרא חולין ועובר בהרהור כשעה או שעתיים, ועושה סיום.

רבים מסתפקים אודות לימודים שונים, האם אפשר לשמוח בסעודת סיום, והאם אפשר לאכול בסיומים אלו בערב פסח ובתשעת הימים? מאות שאלות מגיעות לרבינו בתחומים אלו, חלקם יובאו כאן, לכבודה של תורה.

האם גמרא בלא רש"י נחשב סיום?

• אם הבין מה שלמד, הוי סיום, גם אביי שאמר שעבידֶנא יומא טבא לרבנן למד בלא רש"י.

רבינו ענה פעם לשאלתי, ואמר כי בגיל 16 (לערך), עשה סיום ש"ס פעם ראשונה, וקצת אח"כ החל לסיים מידי שנה בשנה.

חיסר בגמ', האם הוי סיום מסכת?

• אין זה קריאת התורה, שכל אות מעכבת, אלא א"כ חיסר סוגיה שלימה.

למד מסכת ורוצה לעשות סיום ויש קטע או קטעים שלא הבין, אם סגי לסיום לענין סעודת מצוה עם כל דיניה?

• וכי כל אלו שעושים סיום באמת מבינים הכל? יש שרק חושבים שמבינים, ואפילו הכי עושים סיום, אטו הרמכים רוכבי הרכש האחשתרנים ידעינן. וישתדל להבין הכל.

קטן העושה סיום, אם אפשר לבכורות לאכול בו בערב פסח?

• למה לא?! זה סיום גמור גם לתשעת הימים.

סיום סדר או מסכת משניות שאין בהם גמ', כגון בזרעים וטהרות. אם זה כסיום מסכת יש אומרים שכן ויש אומרים שלא.

ושוב שאלו, אם סיום סדר אחד משניות אומרים קדיש של סיום?

• יש אומרים. ויגיד רבי חנניה בן עקשיא אומר וכו' ואז יגיד קדיש של סיום.

רבינו מקפיד לטעום משהו עשרות פעמים בשנה, בכל סיום מסכת שלו. רבינו אמר לי, כי בכל סיום מסכת בסדר לימוד הש"ס שלו, טועם משהו, כדי שהסיום בערב פסח יתירנו, [ומדוע תלוי בזה? כי שמע מאביו זצ"ל שאם אינו טועם בסיום, יש אומרים שזה לא מתירו לאכול בסיום דערב פסח].

כ"ח ניסן תשנ"ז. בחור שואל כי למד בישיבה במחזור אחד חצי בבא קמא, ובמחזור שני בישיבה את החצי השני. אם יעשה סיום בערב פסח להפטר מתענית בכורים?

• למה לא, זה סיום של מסכת שלימה ומה שהפסיק כמה שנים באמצע לא מגרע לו.

למד בקיץ שעבר קידושין ונשאלו לו שלושים דפים, ועתה לפני פסח רוצה להשלימם לסיום בכור, וכבר שכח מה שלמד אם זה מצורף?

• למה לא, יכול ללמוד את הנשאר והווי מסכת שלימה.

אם השאיר קטע קטן בסף המסכת האם אפשר לעשות סיום אחרי זמן?

• אין לזה צורה וטעם, עד שבוע שבועיים עוד אפשר להמתין, אבל לא אחרי זמן רב. וגם אם הטעם שמשאיר את הקטע בסוף המסכת מחמת שיש לו יארצייט בעוד תקופה מסויימת, אין לזה טעם, ויסיים קודם לכן, וגם באופן זה יהיה לנפטר לעילוי נשמה לא רק אם מסיים ביארצייט עצמו.

אם בכל זאת השאיר קטע לאחר זמן רב, האם כבר אין אפשרות לומר קדיש שאחרי סיום?

• הרי גם אחרי קטע גמרא סתם, אפשר לומר קדיש, ומאי אכפת לו אם מוסיף שם [הדרן]. ויכול לומר קדיש.

מהו שישאיר הסוף ובינתיים יחזור המס' איזה פרק ועדיין עוסק בה?

• בשעת הדחק, אפשר. שאם חוזר על פרק האחרון יכול גם לגמור ויהיה סיום, כי אם עדיין חוזר על תלמוד המסכת עדיין לא גמר. אבל להשאיר רק מעט גמרא ועליה לחזור, לא.

בסיום מס' נוהגין להתחיל מס' אחרת, מה המנהג כאשר אינו יודע מה ילמד אח"כ?

• יתחיל איזו מסכת שירצה ואח"כ יכול לשנות ללמוד דבר אחר.

מה שאומרים בסוף המסכת "הדרן עלך והדרך עלן", בפשטות הכוונה אני 'אחזור עלייך ואתה תחזור עלי'. ולכאורה הלשון היתה צריכה להיות "אליך" ולא עליך? וכן מה פי' שאתה תחזור אלי?

• בפשיטות, הבנת הדבר היא שזו בקשה "והדרך עלן" פירושו – שיהא לי זכות התורה.

(מתוך הספר 'כל משאלותיך')