מקח הנעשה באיסור
מר דני נשבע שלא ימכור את דירתו, לבסוף הוצרך לעבור דירה ועבר על השבועה ומכר את דירתו לאחר זמן שלא השיג דירה ראויה, רוצה לבטל את המכירה, ועל פי הגמרא בתמורה (דף ד:) שדעת רבא שכל דבר שאמרה התורה לא לעשות "אי עביד לא מהני", כלומר שאם עבר ועשאו לא הועילו מעשיו, אם כן המכירה שנעשתה בעבירה בטילה, האם אכן יכול לבטל את המכירה או שמא איסור שבועה שמחדש על עצמו שונה, משאר איסורי תורה.
שאלה נוספת מצויה יותר, אדם שקנה ארון או מזגן שמחירם אלפיים וחמש מאות שקלים, וביקש מהמוכר לפרוס לו לעשרה תשלומים, אמר לו המוכר שאם ישלם בתשלומים המחיר יהיה 2700 ₪, נמצא שדורש 200 ₪ תוספת עבור פריסת תשלומים, האם המכר קיים, או שמא כיוון שמכירה זו אסורה משום ריבית, חל עליה כלל ש"אי עביד לא מהני".
בשני מקרים אלו האריכו הפוסקים לדון האם בשתיהם המכירה חלה או שיש חילוק ביניהם.
מכר באיסור שבועה
תחילה נבאר דעות הראשונים, המרדכי בשבועות כתב שמי שנשבע לא למכור חפץ מסוים ועבר ומכרו, אין מכירתו כלום הואיל ועבר על שבועתו ו"אי עביד לא מהני", והובא ברמ"א (יו"ד סי' ר"ל) בשם יש מי שאומר.
מכר באיסור ריבית
אמנם רב האי גאון כתב במי שמכר באיסור ריבית כלומר שהוסיף במחיר בפריסת תשלומים, או ששילם מראש כאשר המוצר לא היה ביד המוכר, ואח"כ נתייקר המוצר, שאסור לו לקבל במחיר הזול של שעת התשלום, בשתי אופנים אלו המכר קיים אלא שאסור לו לשלם את הריבית, ובאופן ששילם מראש והתייקר המוצר יכול הקונה לחזור בו אם אינו מעוניין לקנות במחיר היוקר, והובא בראשונים בב"מ (דף סה.).
וכתבו הבית יוסף והרמ"א בחו"מ סי ר"ח שמדברי רב האי גאון מבואר שחולק על המרדכי וסובר שמקח הנעשה באיסור אינו מתבטל, ופסקו כן בשו"ע [וצ"ע שהרמ"א סותר למש"כ ביו"ד] שבין בשבועה ובין בריבית המקח קיים.
הטעם שלא אומרים "אי עביד לא מהני" בשבועה, כתבו התוס' בתמורה (דף ו.) שדווקא בדבר האסור מן התורה אי עביד לא מהני, אבל מה שחדש על עצמו איסור בשבועה בדבר המותר מצד עצמו בזה לא אמר רבא אי עביד לא מהני.
דעת הסמ"ע לחלק בין ריבית לשבועה
הסמ"ע כתב לחלק בין ריבית לשבועה, שבמכר של ריבית המקח קיים כיון שאין איסור במכירה זו, רק הפרש המחיר הוא אסור, לכן אין מתבטלת כל המכירה מחמת תוספת המחיר של הריבית, אלא יקיים את המקח ולא יגבה את הריבית, משא"כ נשבע שלא למכור בזה דעתו לפסוק כהמרדכי וכהרמ"א ביו"ד מאחר שאין אפשרות למכור בהיתר, וכל המכירה היא באיסור שבועה, וכ"כ המל"מ פ"ח ממלוה ה'א, וסיים שלפי"ז אין ראיה מרב האי גאון נגד המרדכי.
דעות הפוסקים
דעת הט"ז שהעיקר להלכה כשו"ע חו"מ שבין בשבועה ובין בריבית המקח קיים, כיוון שאין האיסור בעצם המכירה רק איסור צדדי, וכתב שמטעם זה גם המוכר בשבת אף שעבר איסור מקחו קיים.
ודעת הב"ח והש"ך לגבי שבועה שזה ספק להלכה, והמוציא מחברו עליו הראיה.
היוצא להלכה בפריסת תשלומים
דנו הפוסקים במי שקנה בפריסת תשלומים בתוספת מחיר, ונודע להם שזה ריבית והמכר קיים ללא תוספת תשלום, האם יוכל המוכר לטעון כל מה שהסכמתי לפריסת תשלומים זה רק עבור תוספת מחיר וכיון שאסור לגבות את התוספת, אדרוש את כל התשלום מידי, ולעומת זאת יטעון הקונה שכיון שאינו חפץ לשלם מידי כל מה שהסכים לקנות זה מתוך ידיעה שיפרוס את התשלומים וכעת שזכות המוכר לדרוש את כל המחיר מידי חוזר בו מכל המקח ומצאנו להמל"מ שכתב שהרשות ביד המוכר לתבוע חובו קודם זמנו כיון שאינו נוטל תוספת, וממילא הוסיף שגם הלוקח יוכל להחזיר את המקח כיון שהמוכר לא ממתין לו זמן לתשלומים, והובא בחר רעק"א (סי' ר"ח), וכ"כ המחנה אפרים סי' ל"ז.
אכן אם כבר הגיע הזמן של סוף התשלומים לא יוכל המוכר לומר שלא רצה למכור רק במחיר גבוה וכיון שאסור לו לגבותו אינו מוכר במחיר נמוך אלא המקח קיים ללא התוספת של ריבית וכמבואר בשו"ע ובסמ"ע סק"ז, ובספר נתיבות שלו' (סי' קע"ה ס"ח) כתב שזה לדעת תלמידי הרשב"א שהביא הבית יוסף, אך ברמב"ם פ"ח ממלוה ה"א משמע שיכול לבטל את המקח במחיר נמוך שלא התחייב למכור במחיר נמוך, ורק אם מתרצה המוכר למחיר המותר אז המקח קיים ואין הלוקח רשאי לבטלו, ע"ש שהאריך בטוב טעם.